חלומות באספמיא

מכירים את הבטוי "חלומות באספמיא"? כיום מפורש הביטוי כחלומות שוא – דברים שלא הולכים להתגשם.
אני מכיר את הביטוי ואת פשרו זמן רב, אבל אני אוהב לבדוק את עצמי מדי פעם, להטיל ספק במה שנראה לי מובן מאליו ולבחון דברים מחדש. לכן ערכתי בדיקה קצרצרה במרשתת (זה המינוח העברי לאינטרנט) באמצעות ידידיי גוגל וויקיפדיה ושלל מענין עלה בחכתי…

המלה "אספמיא" היא המלה הארמית לספרד. ככל הנראה שיבוש של השם הלטיני "היספניה" שהתגלגל לשמה הלועזי הנוכחי של ספרד – אספניה.

הסברה היא שמקור השם הוא עברי/ארמי/פיניקי – ארץ השפנים. כאשר הגיעו הפיניקים לספרד, החולקת עם פורטוגל את חצי האי האיברי, הם ראו ארנבים אותם חשבו לשפנים (מעניין שהבלבול הזה בין ארנב לשפן עתיק), ולכן קראו למקום אי השפנים (בארמית "אי שפניא"). משם ככל הנראה, הרומאים בתורם לקחו את השם ושיבשו אותו להיספניה, וחז"ל בתורם שיבשו את השיבוש הלטיני לאספמיא…

השם ספרד, בו אנו משתמשים כיום, פרושו הוא ארץ הנחשים. הסברה היא שהשם ניתן על ידי היוונים. המלה הלטינית סרפנט (serpent) והמלה היוונית הרפס, לשתיהן מקור משותף ופירושו: משהו שזוחל, נחש.
השם ספרד במקור  התיחס לארץ אחרת – סרדיס שבאסיה הקטנה (כיום במערב מתורכיה), ולא לספרד של היום. בעת תרגום התנ"ך לארמית בידי יונתן בין עוזיאל, תורגמה המלה "ספרד" ל"אספמיא". בתקופת הגאונים אוחדו השמות רשמית וספרד ואספמיא הפכו באופן רשמי לאחת…

עד כאן הסיפור המרתק על גלגול השם. הסיפור כאמור, באדיבות ויקיפדיה.

בימי התלמוד, אספמיא נחשבה לארץ רחוקה מאד – מרחק שנת הליכה, ולכן המלה שימשה כבטוי למקום רחוק.

לגבי הביטוי "חלומות באספמיא", הוא מופיע במקור בתלמוד הבבלי, במסכת נידה דף ל', ב' גמרא, בדיון על תינוק בבטן אמו: “דרש רבי שמלאי למה הולד דומה במעי אמו לפנקס שמקופל ומונח ידיו על שתי צדעיו שתי אציליו על ב' ארכובותיו וב' עקביו על ב' עגבותיו וראשו מונח לו בין ברכיו ופיו סתום וטבורו פתוח ואוכל ממה שאמו אוכלת ושותה ממה שאמו שותה ואינו מוציא רעי שמא יהרוג את אמו וכיון שיצא לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח שאלמלא כן אינו יכול לחיות אפילו שעה אחת ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו שנאמר (איוב כט) בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך ואל תתמה שהרי אדם ישן כאן ורואה חלום באספמיא"

הדיון שם ארוך ונוגע בדברים נוספים, אני רוצה להתיחס לרישא של הציטוט שהבאתי כאן.
המשפט האחרון מוזר במקצת: "… ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו… ולא תתמה שהרי אדם ישן כאן ורואה חלום באספמיא".

הדעה הרווחת כיום היא כי "חלום באספמיא" הוא חלום רחוק, כאשר ברחוק  הכוונה היא לחלום שרחוק מלהתגשם – חלום שלעולם לא יתגשם. דעתי שלי לאחר מקרא הביטוי בהקשרו כפי שהבאתיו כאן, שונה לגמרי. חז"ל מתייחסים כאן לחלומות רחוקים – למה שנקרא כיום חלומות אסטרליים או בעברית "חוויה חוץ גופית". חז"ל אומרים בתחילה שהתינוק "צופה ומביט מסוף העולם ועד סופו" ואז מסבירים כיצד הוא עושה זאת – "ולא תתמה שהרי אדם ישן כאן ורואה חלום באספמיא", כלומר בזמן החלום התינוק מבקר בכל קצוות העולם – כך הוא צופה ומביט מסוף העולם ועד סופו.

הביקור במקומות רחוקים בחלומות הוא תופעה ידועה והיא אינה מוגבלת רק לתינוקות בני יומם. הנשמה יכולה בזמן החלום לבקר במחוזות רחוקים, והתחושה החושית היא כאילו היינו במקום באופן פיזי. הביקורים האלה הם לאו דוקא למחוזות דמיוניים או מדומינים. ידועים מקרים של אנשים שחלמו על מקום מסוים ותארו אותו לפרטי פרטים כאילו היו שם במציאות. למעשה הם היו שם במציאות, אבל ללא הגוף.

לכן מעתה, כאשר אתם משתמשים בביטוי "חלומות באספמיא" חישבו שוב… האם אלו אכן חלומות שלעולם לא יתגשמו, או שמא מדובר בחלומות רחוקים, פשוטם כמשמעם, חלומות ארוכי טווח, שעם הרבה רצון והתמדה, יוכלו להתממש…

חלומות נעימים!