ארכיון חודשי: נובמבר 2011

חלומות באספמיא

רגיל

מכירים את הבטוי "חלומות באספמיא"? כיום מפורש הביטוי כחלומות שוא – דברים שלא הולכים להתגשם.
אני מכיר את הביטוי ואת פשרו זמן רב, אבל אני אוהב לבדוק את עצמי מדי פעם, להטיל ספק במה שנראה לי מובן מאליו ולבחון דברים מחדש. לכן ערכתי בדיקה קצרצרה במרשתת (זה המינוח העברי לאינטרנט) באמצעות ידידיי גוגל וויקיפדיה ושלל מענין עלה בחכתי…

המלה "אספמיא" היא המלה הארמית לספרד. ככל הנראה שיבוש של השם הלטיני "היספניה" שהתגלגל לשמה הלועזי הנוכחי של ספרד – אספניה.

הסברה היא שמקור השם הוא עברי/ארמי/פיניקי – ארץ השפנים. כאשר הגיעו הפיניקים לספרד, החולקת עם פורטוגל את חצי האי האיברי, הם ראו ארנבים אותם חשבו לשפנים (מעניין שהבלבול הזה בין ארנב לשפן עתיק), ולכן קראו למקום אי השפנים (בארמית "אי שפניא"). משם ככל הנראה, הרומאים בתורם לקחו את השם ושיבשו אותו להיספניה, וחז"ל בתורם שיבשו את השיבוש הלטיני לאספמיא…

השם ספרד, בו אנו משתמשים כיום, פרושו הוא ארץ הנחשים. הסברה היא שהשם ניתן על ידי היוונים. המלה הלטינית סרפנט (serpent) והמלה היוונית הרפס, לשתיהן מקור משותף ופירושו: משהו שזוחל, נחש.
השם ספרד במקור  התיחס לארץ אחרת – סרדיס שבאסיה הקטנה (כיום במערב מתורכיה), ולא לספרד של היום. בעת תרגום התנ"ך לארמית בידי יונתן בין עוזיאל, תורגמה המלה "ספרד" ל"אספמיא". בתקופת הגאונים אוחדו השמות רשמית וספרד ואספמיא הפכו באופן רשמי לאחת…

עד כאן הסיפור המרתק על גלגול השם. הסיפור כאמור, באדיבות ויקיפדיה.

בימי התלמוד, אספמיא נחשבה לארץ רחוקה מאד – מרחק שנת הליכה, ולכן המלה שימשה כבטוי למקום רחוק.

לגבי הביטוי "חלומות באספמיא", הוא מופיע במקור בתלמוד הבבלי, במסכת נידה דף ל', ב' גמרא, בדיון על תינוק בבטן אמו: “דרש רבי שמלאי למה הולד דומה במעי אמו לפנקס שמקופל ומונח ידיו על שתי צדעיו שתי אציליו על ב' ארכובותיו וב' עקביו על ב' עגבותיו וראשו מונח לו בין ברכיו ופיו סתום וטבורו פתוח ואוכל ממה שאמו אוכלת ושותה ממה שאמו שותה ואינו מוציא רעי שמא יהרוג את אמו וכיון שיצא לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח שאלמלא כן אינו יכול לחיות אפילו שעה אחת ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו שנאמר (איוב כט) בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך ואל תתמה שהרי אדם ישן כאן ורואה חלום באספמיא"

הדיון שם ארוך ונוגע בדברים נוספים, אני רוצה להתיחס לרישא של הציטוט שהבאתי כאן.
המשפט האחרון מוזר במקצת: "… ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו… ולא תתמה שהרי אדם ישן כאן ורואה חלום באספמיא".

הדעה הרווחת כיום היא כי "חלום באספמיא" הוא חלום רחוק, כאשר ברחוק  הכוונה היא לחלום שרחוק מלהתגשם – חלום שלעולם לא יתגשם. דעתי שלי לאחר מקרא הביטוי בהקשרו כפי שהבאתיו כאן, שונה לגמרי. חז"ל מתייחסים כאן לחלומות רחוקים – למה שנקרא כיום חלומות אסטרליים או בעברית "חוויה חוץ גופית". חז"ל אומרים בתחילה שהתינוק "צופה ומביט מסוף העולם ועד סופו" ואז מסבירים כיצד הוא עושה זאת – "ולא תתמה שהרי אדם ישן כאן ורואה חלום באספמיא", כלומר בזמן החלום התינוק מבקר בכל קצוות העולם – כך הוא צופה ומביט מסוף העולם ועד סופו.

הביקור במקומות רחוקים בחלומות הוא תופעה ידועה והיא אינה מוגבלת רק לתינוקות בני יומם. הנשמה יכולה בזמן החלום לבקר במחוזות רחוקים, והתחושה החושית היא כאילו היינו במקום באופן פיזי. הביקורים האלה הם לאו דוקא למחוזות דמיוניים או מדומינים. ידועים מקרים של אנשים שחלמו על מקום מסוים ותארו אותו לפרטי פרטים כאילו היו שם במציאות. למעשה הם היו שם במציאות, אבל ללא הגוף.

לכן מעתה, כאשר אתם משתמשים בביטוי "חלומות באספמיא" חישבו שוב… האם אלו אכן חלומות שלעולם לא יתגשמו, או שמא מדובר בחלומות רחוקים, פשוטם כמשמעם, חלומות ארוכי טווח, שעם הרבה רצון והתמדה, יוכלו להתממש…

חלומות נעימים!

על חלומות

רגיל

התרבות שלנו, שהיא מערבית במהותה, עושה הפרדה ברורה בין ערות לחלום.
הערות נחשבת למציאות והחלום נחשב לדמיון. בין המציאות לדמיון קיים חיץ, המציאות אינה אמורה להתערבב עם הדמיון – הערות והחלום נפרדים.
לערות אנו מיחסים חשיבות רבה ואילו לחלום אין מיחסים כמעט חשיבות כלל.
זו הסיבה ככל הנראה, שרוב האנשים טוענים שהם אינם חולמים או שאינם זוכרים את חלומותיהם.

למעשה, אין אדם שאינו חולם. כולנו חולמים. שנת החלום היא חלק חשוב מאד משלבי השינה שלנו, אולי אפילו הכי חשוב – אנשים שנשללת מהם השינה וצוברים עייפות, כאשר מתאפשרת להם לבסוף השינה, מגיעים לשלב של שנת החלום הרבה יותר מהר מאשר בתנאים רגילים.

לאורך כל ההיסטוריה ניתן למצוא בקצה האחד אנשים שהתיחסו לחלומות ברצינות רבה ובקצה השני אנשים שהתיחסו לחלומות בביטול. היחס של החברה כלפי החלומות משתנה מן הסתם בהתאם לתרבות ולרוח הזמן. בתרבות שלנו, שמבוססת על המדע, שהוא לוגי ורציונלי, מיחסים לחלומות חשיבות מועטה, בעוד שישנן תרבויות אחרות, שמיחסות לחלומות חשיבות רבה.

בין אם אתם מיחסים חשיבות לחלומות ובין אם לא, אני מניח שכולכם תסכימו עמי שישנו סוג אחד של חלומות אל מולו אין איש נשאר אדיש – סיוטים.
סיוט הוא חלום שתובע את תשומת הלב שלנו ולא נותן לנו מנוח, תרתי משמע. הוא גורם לנו להתעורר בבהלה, לכן קל לנו לזכור אותו, והוא ממשיך להעסיק אותנו גם בזמן הערות.

“אני בקורס צבאי, הקורס הסתיים, עכשיו צריך להזדכות על הציוד באפסנאות, לארוז את הציוד האישי ולעלות על האוטובוס. בעוד חברי לקורס מזדכים, אורזים בזריזות ונעלמים, אני מוצא את עצמי אובד עצות. אני מסתבך עם האריזה, לא מוצא את ידי ואת רגלי, ורואה איך האוטובוס עוזב בלעדי.”

זה סיוט שפקד אותי לעתים מזומנות עד לפני כחצי שנה. זאת הגרסה הצבאית של הסיוט. יש לי עניין עם חלומות צבא. מהשרות הסדיר השתחררתי לפני קצת יותר מ15 שנה. בחלומותי לעומת זאת, טרם הגעתי לבקו"ם. לו היו מחשיבים לי את זמן השרות שצברתי בחלומות הצבא, נראה שהייתי מגיע לדרגה בכירה…
לסיוט יש גם גרסה אזרחית. בגרסה האזרחית עלי להספיק לטיסה שעומדת לצאת בכל רגע. פעם הטיסה היא לצורך עבודה ובפעם אחרת לא ברורה מהות הטיסה. גם הסיבות לעיכוב שלי משתנות – בפעם אחת זה המעסיק שלא דאג לכרטיסים בזמן, בפעם אחרת זו (שוב) האריזה שאני מסתבך עמה, וישנן גם פעמים בהן בני המשפחה (בה גדלתי), מעורבים בעיכוב, אבל המהות דומה – אני עומד לפספס משהו חשוב.

אז מה בעצם רצו ממני הסיוטים האלה? מדוע הם חזרו על עצמם שוב ושוב?
חלום שחוזר על עצמו שוב ושוב, יש לו מטרה. מטרתו היא להסב את תשומת לבנו למשהו חשוב. לרוב הסיוט לא יפסק עד שלא נבין את המסר או שהמסר יפסיק להיות רלוונטי.

גם הסיוטים האלה שתארתי, באו להזהיר אותי. לקח זמן עד שהבנתי מפני מה הם באו להזהיר אותי, ומשהבנתי הם פסקו.

האזהרה היתה לבל אפספס את הלידה של בני אורי צבי.
אורי נולד לפני חצי שנה ואת הסיוטים חויתי במהלך ההריון כאשר אורי נישא ברחמה של זוגתי. ככל שההריון התקדם ומועד הלידה התקרב, תכיפותם הלכה וגברה. החשש שאפספס את הלידה היה משותף לשנינו. היו נסיבות שתרמו לחשש הזה – ישנו יום קבוע בשבוע, בו אני נוסע לבקר את בני הבכור שחר, שגר במרכז הארץ, אוסף אותו מהגן וישן עמו באזור. תכננו מה אעשה במקרה בו יחליט התינוק להגיח לאויר העולם דוקא בפרק הזמן הזה אותו אני מבלה עם בני הבכור הרחק מהצפון. קיוינו שתהיה בידי שהות מספקת לעשות את כל הדרך מהמרכז לצפון ולהספיק ללידה. בדיעבד, אורי התגלה כתינוק מתחשב במיוחד – הוא נולד באותו יום בבוקר, וכך נחסך ממני האתגר להגיע בזמן שיא מהמרכז לצפון ולהספיק ללידה…

עם זאת, גם בלידתו היה גורם של איחור. התכנון המקורי היה ללדת אותו בבית החולים רמב"ם בחיפה. יום לפני כן בילינו שם – ברמב"ם שעות ארוכות, ובלילה כשהשתכנענו שהלידה לא נראית כל כך קרובה, חזרנו הביתה. למחרת בבוקר, החלו צירים חזקים. תכננו לסוע שוב לרמב"ם, אלא שפקקי הבוקר בצומת אחיהוד שכנעו אותי להמשיך לכוון כביש עוקף עכו כדי לסוע דרך הקריות. למרות ששמרתי על קור רוחי, היתה זו דוקא זוגתי שהתעשתה במהירות ואמרה שאין סיכוי שנספיק להגיע עד לרמב"ם עם צירים כאלה, לכן פנינו בצומת כפר יאסיף לכוון בית החולים נהריה. לבית החולים כבר הגענו עם צירי לחץ ואורי נולד תוך פחות מחצי שעה מרגע שהגענו לבית החולים. כפסע היה בינינו לבין לידה במכונית…

מי שעקב טוב, שם בודאי לב שצינתי שהחלומות באו להזהיר אותי לבל אפספס את הלידה, כך טענתי, אבל אחר כך ציינתי שגם היינו קרובים לאחר לבית החולים. לכאורה, יכולתי לעשות מראש הכללה ולומר שהחלומות האלה באו להזהיר אותי מפני איחורים הקשורים ללידה, אבל בזמנו הבנתי את פרושם של החלומות כאזהרה לבל אפספס אני באופן אישי את הלידה ולא ראיתי בהם אזהרה לבל נלד בדרך לבית החולים…
האם יתכן כי חלום אחד בא להזהיר מפני כמה דברים בו זמנית? כתבתי אמנם שמרגע שהבנתי על מה ולמה הסיוטים האלה, הם פסקו, אבל לא דייקתי, הסיוטים האלה לא פסקו לגמרי, הם לא חזרו עד לאחר הלידה. זמן מה לאחר הלידה הם שבו להופיע, אבל בתדירות נמוכה בהרבה. מדוע?

אני אענה על השאלות האלה אחת, אחת…
ראשית – בהחלט יתכן שחלום אחד בא להזהיר אותנו מפני כמה דברים בו זמנית. בניסוח קצת יותר מדויק – לא כל חלום בהכרח בא להזהיר, אבל לכל חלום יש כמה וכמה רבדים. חלום יחיד יכיל לרוב מידע רב. בתלמוד הבבלי, במסכת ברכות, פרק ט, דף נה, ב גמרא, מספר רבי בנאה “עשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלים פעם אחת חלמתי חלום והלכתי אצל כולם ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה וכולם נתקיימו בי”. במלים פשוטות, רבי בנאה מספר שהוא קיבל עשרים וארבעה פתרונות (פרושים) שונים לחלום שהוא חלם וכולם התקיימו בו – כלומר כולם היו נכונים. רבי בנאה קיבל עשרים וארבעה פתרונות שונים לאותו החלום מפני שחלומו אכן הכיל את כל המסרים האלה, וסביר להניח שאף הכיל עוד מסרים מעבר להם.

אני מניח שבשלב זה, התשובה לשאלתי השניה התיתרה, אבל בכל זאת אענה עליה: הסיבה שחלומות האיחור שתארתי קודם עדיין פוקדים אותי מדי פעם, היא שיש בהם עוד מסרים שנוגעים אלי ושעדיין לא הצלחתי לפענחם.
כיצד יכול להכיל חלום יחיד כל כך הרבה מסרים, וכיצד ניתן לפענח את כל המסרים האלה?

לחלום רבדים רבים. לעתים יש רובד גלוי שקל לזהות ולפענח. מעבר לרובד הגלוי יש רבדים נוספים, החבויים עמוק יותר. המידע הרב שהחלום נושא עמו הוא ברובו דחוס ומוצפן.

מכירים את האמרה "אלוהים נמצא בפרטים הקטנים"? גם מסריו הרבים של חלום מתחבאים להם בפרטים הקטנים. ככל שמתעמקים יותר בפרטי החלום, כך נחשפים יותר ויותר מסרים. כדי שהמסרים האלה לא ילכו לאיבוד. רצוי לתעד את החלום בפרוט רב ככל האפשר.

פענוח המסרים נעשה בטכניקה שמזכירה במידה מסוימת את הדרך בה מתפלפלים תלמידי חכמים עם טקטסים תורניים. תלמידי חכמים יוצאים מתוך הנחה שהתורה נכתבה על ידי אלוהים, ולכן לא יכולות להיות בה סתירות. אלא שלפחות למראית עין יש בתורה לא מעט סתירות. את הסתירות האלה, מסבירים תלמידי חכמים באמצעות כל מיני שיטות – הם נצמדים למלים, מתיחסים לפשט ולדרש וכו'. עורכי דין משתמשים גם הם בשיטות דומות כדי לפרש את החוק בצורה יצירתית לטובת לקוחותיהם – מחפשים משמעויות פחות מקובלות למלה כזאת או אחרת בלשון החוק, מתעכבים על סימני פיסוק כאלה או אחרים, ומוצאים פרושים וזויות לחוק שהמחוקק עצמו לא העלה על דעתו.

פענוח חלומות משתמש בטכניקות דומות. העיקרון המנחה הוא שלכל פרט ופרט בחלום יש משמעות. ככל שיש בידינו יותר פרטים, כך נוכל לפענח יותר מסרים המוצפנים בחלום. בדרך כלל הנטיה שלנו היא להצמד לעלילה של החלום ואנחנו לא נוטים לשים כל כך לב לפרטים המוכמנים בעלילה. פרטים כאלה יכולים להיות למשל חפצים שלא אמורים להיות במקום, מלים שלכאורה אינן קשורות, מספרים, צבעים, ריחות, למעשה כל דבר שאנחנו מצליחים להעלות על דעתנו.
ברגע שאנחנו נותנים את דעתנו, אליהם, חצי מהפתרון כבר בידינו. לפעמים עצם המצאותו של פרט חריג כלשהו בחלום, די בה כדי להעיד על משמעותו, לעתים נדרש קצת יותר מאמץ.

לדוגמא: חלום המתרחש בתוך משרד. במהלך החלום אני מדבר עם העובדים האחרים ועם הבוס. באחת הפינות במשרד מונח תינוק בעריסה, בצורה כמעט בלתי מורגשת. בעוד שבסיטואציה דומה המתרחשת במציאות רוב הסיכויים שאבחין בתינוק ואף אברר של מי הוא, בחלום יש דוקא סיכוי רב שאפספס את הפרט הזה. אנו נוטים יותר לזכור את העלילה של החלום ולא את הפרטים הקטנים. התינוק לא משתתף בעלילה – אין אינטראקציה עמו, הוא רק חלק מהתפאורה ולכן קל לפספס אותו ולשכוח כליל מקיומו לאחר שמתעוררים. אם ארשום את החלום ואנסה להזכר בפרטים, יש סיכוי רב שפתאום אשים לב שבעצם היה שם גם תינוק במשרד הזה.

התינוק הזה, אמור מיד להעלות אצלי שאלות: מה פתאום היה שם תינוק במשרד? מי התינוק הזה? של מי הוא? מה הוא בא לומר לי? מה אני חש כלפי תינוקות? האם חשתי משהו כלפי התינוק הזה? וכו' וכו'.

זאת על רגל אחת הטכניקה שמאפשרת לנו לדלות מסרים רבים מתוך חלום בודד. ברצוני לציין שהמלאכה הזאת עשויה להיות מאתגרת מאד. לעתים למרות שדלינו פרט מוכמן לא יעלה בידינו לשאול את השאלות הנכונות או למצוא להן את התשובות. אל יאוש, חלומות אינם מוגבלים לזמן כלשהו. יתכן בהחלט מצב בו חלום יכיל מסר הנוגע לעתיד הרחוק, שאין לי יכולת לפענח בשלב זה. יתכן שהמסר מתיחס לארועים שעדין לא קרו או לעובדות קימות, שעדין לא ידועות לנו. כדאי מאד לחזור מדי פעם אל חלום מהעבר ולבדוק אם הוא נושא בתוכו מסר שרלבנטי לנו כיום.

לסיכום: למרות שהתרבות שלנו אינה מיחסת חשיבות רבה לחלומות, אין איש הנשאר אדיש אל מול סיוטים. סיוט בפרט וחלום בכלל, נושאים בחובם מסרים. חלום בודד יכיל לרוב רבדים רבים. הרובד הכי בולט הוא בדרך כלל עלילת החלום, אבל מעבר לו ישנם רבדים נוספים. בכדי לפענח את המסרים הרבים של החלום, עלינו לשים לב לפרטים הקטנים – הפרטים המוכמנים בחלום. כאשר תשומת לבנו מופנית לפרטים האלה, עולות בדרך כלל השאלות שהתשובות עליהן הן המסר. לעתים לא נצליח לפענח פרט זה או אחר מפני שטרם הגיע זמנו להתפענח.

בפעמים הבאות נדבר על יומן חלומות – כיצד מנהלים רישום חלומות וכיצד משתמשים בו לשם פענוח החלום.